1ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור. וא״ת דם היוצא מפי האמה למה לי למיעטיה מהכא תיפוק לי דהא מעיט רחמנא איש מאודם וכדאיתא בריש פ׳ בנות כותים וי״ל דהתם אודם בטהור אבל הכא מאודם דזוב ובפ׳ מצות חליצה אוקימנא להא דדם היוצא מפיו כדם השותת אבל במוצץ טמא לפי שא״א בלא צחצוחי הרוק.2וזאת לרבות מימי רגליו. פי׳ ו״ו דוזאת דרשי׳ לר״מ וגם זאת טמאה והיינו מימי רגליו דאלו זאת גופא מעוטא בכל דוכתא.3חזקתו בדוק אומרים. כלומ׳ דלא סמכינן אכיבוד לפי שיש עמו חזקת בדיקה מן הסתם או דילמא חזקתו מתכבד בלחוד אמרינן ואסיקנא דחזקתו בדוק אמרינן חזקתו מתכבד לא אמרינן והקשו בתוס׳ מהא דאמרינן בפ״ק דפסחים מעות הנמצאים בירושלים בשעת הרגל דאמרינן בשעת הרגל נפלו שם ולא קודם לכן א״ר שמעיה לפי ששוקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום אלמא על כיבוד לחודיה סמכי׳ ותירצו דלא עדיפא ממתני׳ דהכא והתם נמי ה״ק להתכבד ולהבדק ולא נתחוור בעיני מורי הר״א הלוי ז״ל שאין דרך האמורא לסתום אלא דשאני התם דחששא הוא דהא לא אתידע אי הכי חולין או מעשר אפי׳ תימא דכבוד לחודיא לא סגי לגמרי שלא לחוש לדמעיקרא מ״מ מהני לעשות מה שלפניו מיעוטא דמעת שנפלו היום רובא ואזלינן בתר רובא אבל כאן שהוחזק לנו שרץ ודאי במבוי אין לנו להחזיקו בעכשו לגמרי ולטהר לשעבר בכבוד לחודיה שהרי הוחזקה טומאה כאן וכבר פירשתיה שם יפה בפ״ד וכן בפ׳ אלו מציאות.4מאן דבדיק בגומא נמי בבדיק. והקשו בתוס׳ מהא דאמרינן בפ״ק דפסחים גבי תיבה שנשתמשו בה מעות של מעשר שני דגומא אינה נבדקת ותירצו דהתם מיירי בגומא שבין קרשי התיבה שהיא מכוסה קצת והנכון דטומאה שאני דבדקי בה טפי משום חומרא דטהרות דטומאה חמירא להו כדאיתא בפ״ב דיומא וה״ק מאן דבדק לטומאה בגומא נמי בדיק.5שחזקת בנות ישראל בודקות חולקותיהן. פי׳ רבותי שלא סוף דבר חלקותיהן אלא אפי׳ חלוקות חברותיהן דמתקנות הן לחברותיהן כיון שיודעות ורגילות ומקפידות בכך אלא אם כן נתכבס ע״י שפחה ונכרית דהנהי לא קפדן ועוד אמ׳ דהשתא דקי״ל דחזקתו מתכבס לחוד לא אמרינן יש בדבר הזה גם להקל שאם לבשה חלוקה בימי נדתה וכבסתו ולבשתו בלא בדיקה בימי טהרתה ומצאתיה כתם ואינה יודעת להבחין אם מגליד או מקדיר או שאבד החלוק או נתכבס עד שבדקוהו שתולין להקל שהיה בו קודם כבוס בשעת וסתה דכיון דחזקתו בדוק אמרינן ואין כאן חזקת בדיקה אעפ״י שאין טעם זה לעשותו כודאי אינו בדוק בהא סגי לתלות לקולא כhון דכתמין דרבנן ומיהו היכא דאפשר למיקם אמילתא אם מגליד או מקדיר עבדינן הכי ולא סמכינן אהא דאמרן כל זה מיסודו של מורי הרשב״א נר״ו.6אמוראי נינהו ואליבא דר׳ יוחנן. וא״ת והא בלאו הכי נמי היכי פליג רב יוחנן והביא אמתני׳ דהכא דלית לה שום פלוגתא דתנאי וי״ל דקים להו דאיכא פלוגתא דתנאי וי״ל דקים להו דאיכא פלוגתא דתנאי ואשכחן דכותה בפ׳ ערבי פסחים גבי פורס בירושלמי והא אופה ומקדש כדפרישו התם אשכחן בפ״ק דיבמות דתני רמי בר יחזקאל אין מקבלים גרים מן הקרדיים ולא מן התרמודין גרש״י ז״ל לפי שהם גרים וטועין פי׳ וטועין שלא להצניע כתמיהן ויש גורסין וטעו כלומר שחזרו לסורן וטעותן ואפ״ה כתמיהן טמאין דישראל משומד חשיבי כדאיתא בפ׳ החולץ ובתוספתא יש שהם גרים ונטמעו.7וחכמים מטהרין שלא נחשדו על כתמיהן. וא״ת והא כותים לא זהירי בדרבנן וי״ל דאינהו סברו כתמין דאוריתא דלא דרשו מבשרה עד שתרגיש מבשרה עצמה.8הא דאמרי הכא ובכל דוכתא דלמאן דאמר כותים גרי אריו׳ כגוים חשיבי ואע״ג דאסיקנא בפ״ק דיבמות דכולם גרים הם ואפי׳ מי שנתגייר מפני אריות שאני התם דאגב יראה גמרי ומתגיירי מה שאין כן באלו שהכתוב העיד עליהם את יי׳ היו יראי׳ ואת אלוהיהם היו עובדים ושם פירשתיה בס״ד.9והנמצא בערי יהודה טהורים שלא נחשדו על כתמיהן ואצנועי מצנעי וכו׳. דסתמא קתני ואפי׳ בעיר שכלה ישראל וטעמא דמילתא דכיון דכתמין דרבנן וחזקת בנות ישראל להצניע כתמיהן לא חיישינן דשפחה וגויה עברה שם ורמניה התם:
